השתלטות המדוזות?

 

השתלטות המדוזות?

מאת דר. אסף רוזנטל

 הקיץ יגיע עוד מספר חודשים, ויש להניח כי כמו כל הקייצים האחרונים כך גם הפעם "נותקף" ע"י נחילי מדוזות שיצרבו רוחצים, יסתמו פתחי משאבות, יגדשו רשתות דייג ויגרמו נזקים לסביבה הימית.

בשנים האחרונות בחודשי הקיץ אנחנו מדווחים על נחילי מדוזות ששוטפים את חופינו. המדוזות מפחידות מתרחצים בצריבתן אבל את הנזק הגדול הן גורמות ע"י סתימת מתקני שאיבת מים – לקרור תחנות כח ולמתקני הטפלה. ניזוקים גם דייגים שמכמורותיהם נסתמות כמו גם שייטים שנחילי המדוזות מפריעים לפעילותם.
 
אנחנו לא יחידים, בעולם כולו "פורחים" נחילי מדוזות וגורמים לנזקים לכלכלה. אנחנו שומעים על "פלישה לספסיאנית" (מעבר מינים מים סוף לים התיכון בשל חפירת תעלת סואץ בידי לספאס)- מדוזות שבית גידולן הוא ים-סוף מתרבות בים התיכון ומציפות את חופינו. בים הסיני סובלים הדייגים מנחילים בהם כל מדוזה קוטרה כמטר ומשקלה מגיע לכ-200 ק"ג. חוות גידול דגים ניזוקות ונסתמות בנחילי ה"ג'לי ושטחי מים גדולים הופכים לעיסה סמיכה וצורבת. בחופי ארה"ב גורמים נחילי מדוזות לסגירת תחנות-כח, להפסקת פעילותם של כורים גרעיניים ולעצירת אניות גדולות ונושאות מטוסים.
 
מהיכן הגיעו נחילי המדוזות, ומדוע הם מופיעים בתדירות גבוהה והולכת ובכמויות גדלות?
 
כמובן שהנטיה הראשונית היא להאשים את הפעילות האנושית. הדעות חלוקות.
 חוקרים מ: Oceans Institute
בסקר שהיה חלק ממיזם תלת-שנתי Jellyfish Data Initiative (JEDI), מפרסמים את ממצאיהם ב"ביו סיינס "BioScience. טוענים כי "לא כצעקתה". החשש פן נחילי המדוזות ישתלטו על הימים אינו נתמך בנתונים.
 
‫"‬הנתונים אינם תומכים בהנחה כי נחילי המדוזות גדלים ומתרבים בקנה מידה עולמי". קבוצת החוקרים אספה כחצי מיליון מסמכים שחלקם פורסמו ורובם לא פורסמו. חלק מהמסמכים מסוף המאה ה-18.
 החוקרים ניסו להבין את מחזוריות "פריחת" המדוזות. הנתונים שנאספו מתייחסים ל-42 מקומות. על פי הממצאים, המחזוריות היא של כ-20 שנים בהן יש התפרצות ועליה לכדי נחילי ענק וירידה עד כדי העלמות זמנית.
 ההתפרצות האחרונה היתה בין אמצע שנות ה-90 ועד 2005, זה הזמן בו התקשורת העולמית עסקה ב"התפרצות" נחילי המדוזות. לדברי החוקרים ההתפרצות היא מחזורית וניתן לזהות התפרצויות דומות בעבר. החוקרים טוענים כי התפרצויות דומות בעבר לא זוהו כי מעט אנשים עסקו בביולוגיה ובאקולוגיה של המדוזות. חלק מההתייחסות המוגזמת להתפרצויות מיוחס לעובדה כי מינים שונים מתפרצים בזמנים שונים, אם לא מתייחסים להבדלי המינים מתקבלת תמונה מעוותת.
 
קיימים מינים רבים של מדוזות ולדברי ביולוגים ימיים חקר המדוזות אינו קל בגלל מיעוט הנתונים. מחזור החיים של רוב המינים מגוון ומשתרע החל מרבייה שיכולה להיות מינית או "הנצה" א-מינית. פגיות (larva) המדוזה מתיישבים על הקרקעית ומתפתחים כפוליפים בדומה לשושנת-ים .‬עד היום כמעט שלא זוהו "שדות" פוליפים לפני פריחה כאשר התנאים נוחים, כל פוליפ מפתח כ-20 ניצנים מהם יתפתחו (יפרחו) מדוזות. בזמנים קשים יכול פוליפ לפתח פוליפים נוספים או לסגת למצב ציסטה (בדומה ל"תרדמת חורף"), וכשהתנאים משתפרים חוזר הפוליפ לפעילות, "פורח" ומפיץ מדוזות בכמויות שנראות כמו פלישה.
 
על פי תצפיות ביפן, התפרצות או פריחה מתרחשת במחזוריות של כ-40 שנים, אלא שמאז שנת 2000 רואים פריחה כמעט כל שנה. נראה כי הפריחה מגיעה מהים הסיני, אזור בו מתקיים דייג פראי, כלומר דגים שהתחרו על המזון הוצאו מהמשוואה והשאירו למדוזות "שדות מרעה" ומזון רב ללא תחרות.
 
אין זו הפעם הראשונה, שכן כבר בעבר קישרו מחקרים בין התפרצות המדוזות לדייג יתר. המדוזות אוכלות פלנקטון כמו גם ביצי דגים ודגיגים. כאשר מוציאים מהמים יותר דגים מכושרם להתרבות, נוצר חסר ששוב נותן יתרון למדוזות. כאשר מזרימים למים חומרי מזון (נוטריינטים) מביוב שאינו מטוהר לחלוטין או משדות חקלאות שדושנו מעל לכושר הקליטה של הגידולים, יש התרבות של פלנקטון. יותר פלנקטון – יותר מזון – יותר מדוזות.
 
נטען גם שהתחממות המים ועליית החומציות מהווים תנאים משופרים שמאפשרים את פריחת המדוזות.
 
אחד החוקרים מ: Griffith University,
אומר כי "יש גורמים רבים שיכולים לתרום לאוכלוסיית המדוזות אבל אין מספיק נתונים שיראו בבירור שזה מה שקורה."
 
על אף שמחזורי החיים של רוב מיני המדוזות דומים, העובדה כי אוכלוסיות ומינים שונים של מדוזות מתנהגים באופן שונה מקשה על קביעת מסמרות באשר לסיבות הפריחה. איסוף נתונים ושיקלולם (ולא התיחסות להיסטריה תקשורתית) יאפשר הסקת מסקנות נכונות. לימוד מחזור חיי המדוזות ע"י ביולוגים ימיים יתן אפשרות לעקוב אחרי האוכלוסיות. שיקלול תגובת אוכלוסיות למחזוריות טבעית באוקינוסים יכול להוות מפתח מכוון (אינדיקטור), למצב בריאותם של האוקינוסים.
 
קבוצת חוקרים אחרת מאוניברסיטת מיסיסיפי department of marine science ‫/‬ University of Southern Mississippi in Diamondhead, בודקת את התפרצויות המדוזות במפרץ מקסיקו בעזרת נתונים על אוכלוסיות שני מיני מדוזות מסוכנות האוקיאנוגרפיה והאטמוספירה של ארה"ב (NOAA) US National Oceanic and Atmospheric Administration.
 
מסתבר כי בין 1985 ל-1997 גדלה אוכלוסיית המדוזות במפרץ מקסיקו וכיסתה חלקים נרחבים. החוקרים מציעים כי הגידול נגרם בשל שינויים סביבתיים שנגרמו ע"י האדם.
 ממצאים דומים התקבלו מים-ברינג. ים-ברינג הוא אחד המקומות בהם היה מעקב לאורך שנים רבות.
 
אוכלוסיית המדוזות בים-ברינג גדלה בשנות ה-90, גידול שהתאים לתחזיות מדענים שהזהירו כי ‫"‬כאשר אנשים גורמים לפגיעה באיכות מי האוקינוסים ופוגעים באוכלוסיות הדגים, אוכלוסיות יצורים ראשוניים כמו פלנקטון, אצות ומדוזות… יהנו", במילים אחרות (של החוקרים) "יווצר ים של סחי, בוץ ורפש".
 
לקשר בין פגיעה באיכות המים באוקינוסים לבין ריבוי המדוזות יש הגיון ביולוגי. זיהום בחומרי מזון מגדיל את כמות המזון למדוזות, דייג פראי מפחית את התחרות ומספר מיני מדוזות מגיבות להתחממות המים ברבייה מואצת.
 
אחרי שפעילות אנושית זוהתה כגורם להתפוצצות אוכלוסיית המדוזות, ב-1997 נעלמו "שטיחי" המדוזות ואחרי כמה שנים שוב הופיעו, כלומר, ישנם גורמים אחרים לתופעה. היום חושבים החוקרים כי מה ששולט בפריחת המדוזות במפרץ מקסיקו ובים-ברינג הם מחזורי אקלים טבעיים, מה שמעמיד בפני החוקרים אתגר להפריד בין הגורמים הטבעיים לבין אלה שנגרמים ע"י האדם.
 
ב-2009 הוקמה קבוצת עבודה שמרכזה היה במיורקהthe Mediterranean Institute for Advanced Studies on Majorca. חוקרים רבים אספו נתונים מכל העולם ואחרי בחינה ראשונית הודיעו כי בגלל מיעוט הנתונים אינם יכולים לתמוך בהנחה האומרת שיש עליה במספר המדוזות בעולם.
 
אבל שוב מאחר שנראה כי הפריחה נגרמת ע"י עליה בטמפרטורה, יתכן כי בעקבות ההתחממות העולמית תהיה פריחת מדוזות. לכן רוב החוקרים שעוסקים בנושא אינם מוציאים מכלל אפשרות את "תרומת" האדם לפריחות תדירות יותר ויותר.
 
על אף החוסר בנתונים, יש מי שחושב שיש די הוכחות שיאפשרו לענות על שאלות חשובות. בנייר עמדה מפרסמים חוקרים מאוניברסיטת וונקובר
University of British Columbia in Vancouver, Canada, תצפיות על פריחת מדוזות מאז 1950. על פי התצפיות, ב-31 מתוך 45 אזורים שנסקרו גדלו אוכלוסיות המדוזות. אלא שהנתונים מבוססים על דווחי תקשורת שאינם מתקבלים כאמינים, ולכן חוקרים אחרים טוענים כי יש לחכות לסיום שלב נוסף של עבודת הצוותים ברחבי העולם.
 
רק אחרי שיאספו כל הנתונים מכל האזורים הנסקרים ניתן יהיה לקבוע "במי האשמה", עד אז יש להתיחס למדוזות כ"זקיפים" שמעידים על פגיעה בבריאות הסביבה הימית.